My Grandma Nona


My Nona, Zefat

I only got to spend my first 6 years with my Savta Nona but I remember her immensely. She was short, had a big waist and always an apron ties around it.

She lived with my grandfather in Zefat, one of Israel’s beautiful Northern cities.

I remember her street- small brick street with no entrance to cars and there, on the left, was her stone house, 2 stories high.

The rooms in the house were small but the smallest of them all was the kitchen. It looked like a little closet with a tiny space to work. But my Nona was always in the kitchen cooking in huge pots.

I can still imaging the feeling of coming to stay for Shabat and the pots with food and the table where we sat and ate but even when I try to imagine the smells or tastes of what she made, I can’t. I can see her in the kitchen preparing, smiling and just loving having us there, as if it was happening right now.

Saba (grandpa) Yosef, Aunt Malka, Nona and sitting down is my beautiful mom!

My Parents with Nona

I wonder often what she made, what the smells and flavors were. Mostly, I dream of being there with her, in the tiny kitchen again, watching her cook and learning from her all that I could.

Zefat, where my dad was born, has a special place in my heart and many early memories as a little girl. I have the same strong memories of my Aunt Sarika who also lived in Zefat. She was my father’s sister and one of the most amazing woman I’ve ever met.

Sarika

We spent a lot of time in Zefat at Nona or Sarika’s houses and both are engraved in my memory. I loved the beautiful big lemon tree in Sarika’s garden with the huge yellow lemons and the smell they spread in the air. I miss Sarika terribly. She passed away some years ago.

But while I can not recollect the smells in my Savta Nona’s house I can from Sarika’s house. The food and sweets she would make always and I know they were similar to her mom’s cooking. Most of all I remember the amazing Beigale she would make for us when we came to visit. They would be in the big glass jar on the shelf next to the kitchen door and you could NOT pass that door without grabbing a couple of them. Those I have made over the years and enjoyed with tears in my heart for the 2 amazing woman I so deeply miss.

The Jar as I remember on the kitchen counter


Although it is a yeast dough the idea is not to let it rise

but to make the Beygalach immediately to keep them small and crunchy.

Roll out the dough

 

Make round shapes

Dip in eggs and then in Sesame (white, black), poppy seeds or any dip you like

Bake in a hot oven for at least 30 minutes- until hard and crunchy

Enjoy with tea or on their own….!

15Comments

Add yours
  1. 1
    Roy

    Hello ahuvati,

    Great post on the beygalach! I had the last two of them yesterday. wish I had some more of those beygalach to dip in my tea while I read your post.

    Whats next? maamul? biscutti?

  2. 2
    Noa

    Mmmm it sounds so good, I feel like i can almost smell the amazing sense in your grandma kitchen in Zefat. waiting for more thoughts, memories and recipes from you.. Shabat Shalom!

  3. 5
    Aya

    Hi Ima,
    I really liked all of the stories you wrote!
    It is amazing at how many years you have worked to accomplish this dream and you finally made it and no matter how many difficulties you’ve been through you NEVER gave up! I am very proud of what you did to make this dream come true!
    I wish you TONS of luck!!

    Love You,
    Aya

  4. 7
    Tove Oron

    Hi Tal!
    I love your blog(although it is difficult for me to get to it!) The writing is beautiful and I wish for you that you will soon have many clients.
    Love your Mom and dad

  5. 10
    tove

    With tears in my eyes I read this blog. It is amazing the impact grandparents leave on their grandchildren even from afar.
    I loved the post and love reading and using your amazing recipees.
    You made Avi and me remember sounds and smells from his home in Safed. Unfortunately, today there is no more of his family in Safed. They lived there for generations and the narrow streets of Safed are the childhood memories if your father’s. Only a month ago we visited there with his schoolfriends, but it is not the same Safed.
    Thanks for the post!!!!
    Love Mom and Dad

  6. 11
    פרחי

    אין התרגשות גדולה יותר שהיתה לנו בבית מזו שהייתם באים אלינו לשבת….כל הבית היה מתמלא תכונה…הקניות המוגזמות וה”תכנון” של מה לבשל….אומרת תכנון במרכאות כי בסוף לא היה שום קשר לתכנון וושריקה היתה מכינה הכל!!!כל מה שרק אפשר החל בבורקס דרך עוגות אגוזים,קלסונס ועוד ועווד
    כל מה שרק יכלה לחשוב שישמח אתכם. זוכרת גם כשבאם פצ]פונים עם חיתולי נייר ראשונים מדנמרק וושאר חידושיםץ
    הדבר הראשון שעשיתי הוא לחפש לך תמונות נוספות.
    מרגש מאוד החיבור שלך והזכרונות הנפלאים. שמחה שאת כותבת זה נכס.
    שריקה היא באמת מוסד…משהו שלא נולד כזה….
    תודה על היוזמה….נשיקות וחיבוקים לכולכם.
    פרחי (מבית היוצר של שריקה ונונה…).

    • 12
      balicravings

      פרחי
      בשביל הערות כמו שלך אני כותבת. לשמור, לזכור ולשמר את הזכרונות שלנו ואת החיים המדהימים שלנו
      אני מצפה מאוד לקבל תמונות ומתכונים שאוכל לכתוב עוד
      נשיקות
      טל

  7. 13
    [email protected]

    היי טל גם אני מאוד מתגעגע לימים אז בצפת בבית של נונה סבא וביתה של שריקה ונינו וכולנו שם עם רותי והילדים וכל הבלגן והכייף שהיה
    תמיד שיצא לי לטייל ולעבור שוב ליד ביתה לשעבר של נונה וסבא יוסף עצרתי וחיכיתי אולי נונה תצא מהדלת עם הזכוכיות הצבעוניות וגם עץ המשמש שהיה בחצר כבר איננו וזה פשוט כואב
    אין ולא יהיו כמו ימי הקיץ שהייתי בצפת בבית של נונה או אצל שריקה
    צפת בשבילי היא עד היום כמו מפה על כף היד
    אני זוכר ומכיר כל סמטה ודרך קיצור
    פניהם של נונה וסבא לא אשכחם לעולם ותמיד הם יהיו בליבי ובזכרונותיי
    גם הריחות היחודיים מהבית אז בצפת ומהמטבח הקטנטן שהיה עם החלון לחצר
    האוכל של נונה הביסווצ’יקוס והבורקס של נונה ..הכיכר לחם שהיתה פורסת לנו פרוסות בגודל לא אחיד…הכל אני זוכר
    מה לא הייתי נותן לחזור לשם שוב עם כולם
    ד”ש
    ארנון

    • 14
      balicravings

      ארנון, איזה כיף לשמוע ממך. גם אני זוכרת המון והייתי מאוד רוצה לחזור לשם לאחר הצהריים אחד, כולנו יחד בשמש בצפתית עם נונה, יוסף, שריקה, נינו, איתמר, שרון, פרחי וכולם סביבנו.
      כמה כולם חסרים וכמה החיים האלה, אז, היו מדהימים. הרגשות שיש לי כשאני חושבת אחורה לאותם שנים ממחישים כמה משמעותיים היו השנים האלה, לי ולכולנו.
      תודה שקראת ואני אכתוב עוד!
      ד”ש מניו-יורק!
      טל

Comments are closed.